את הספר 'נשים קטנות' כתבה הסופרת לואיזה מיי אלקוט בשנת 1868, כשהיא בת 36 שנה.
כמו בסיפור, גם היא היתה אחת מארבע אחיות. אביה, עמוס ברונסון אלקוט היה אידאולוג, מורה ומחנך, שהאמין ופעל למען חברה אנושית אידיאלית, בעד טבעונות כדרך חיים ובעד שיטות לימודיות אלטרנטיביות בהן התלמידים עצמם חופשיים לבחור את העדפותיהם הלימודיות. הוא הקים בית ספר משלו בו ניסה ליישם את השיטות בהן האמין. בית הספר נסגר לאחר שהסתבר להורי התלמידים הלבנים כי ברונסון קיבל אליו תלמיד שחור. ההורים הלבנים פשוט הפסיקו לשלוח את ילדיהם אל בית הספר וכך נקלעה המשפחה למצוקה כלכלית משמעותית וקשה.
לואיזה אלקוט נאלצה לעבוד בעבודות שונות שפגעו בבריאותה. היא החליטה לנסות את כוחה בכתיבה. בספר 'נשים קטנות' ארבע אחיות: מרגרט, ששאיפתה להקים משפחה. ג'וזפין המרדנית (כנראה בת דמותה של לואיזה עצמה) שרוצה להיות סופרת ולחיות חיים חופשיים, איימי המפונקת שחושקת בחיי מותרות ואליזבת, נערה ביישנית וטובת לב שעולמה הוא מוזיקה ונגינה על הפסנתר.
גם את המשפחה בסיפור פוקדים משברים. האב, כומר המגוייס למלחמה, נופל למשכב במהלך שירותו ואשתו נוסעת אליו לוושינגטון כדי לטפל בו. אליזבת, חובבת הנגינה נדבקת במחלת השנית (מחלה קטלנית שגבתה חיי אדם רבים בטרם מוגרה משנת 1945 והלאה, ע"י האנטיביוטקה) ומתה מסיבוך המחלה בגיל 18. ג'ו המרדנית השואפת לחיי יצירה וחופש, נישאת, לאחר משברים רבים לאהובה, המבוגר ממנה בשנים, ויחד הם מקימים בית ספר לנערים יתומים.
הסיפור מתרחש בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית (1861-1865) ובתקופה שלאחריה. המלחמה הקטלנית ביותר בארצות הברית ארכה ארבע שנים קשות וגבתה את חייהם של 620,000 חיילים אמריקאיים מלבד אזרחים רבים שמספרם לא ידוע. היא פרצה על רקע הנסיונות לביטול העבדות ועל רקע הפערים הכלכליים המשמעותיים בין מדינות הצפון המתועשות ובין מדינות הדרום שהתבססו בעיקר על חקלאות ונשענו על מוסד העבדות.
היתה זו תקופה של שינויים מחשבתיים וחברתיים על רקע תגליות מדעיות ומחקרים אודות טבע היקום וטבע האדם.
במסצ'וסטס, לא רחוק מהעיירה בה התרחש הסיפור 'נשים קטנות', פעלה כבר שנים מנהיגה פמיניסטית אקטיביסטית בשם לוסי סטון, אחת הנשים החשובות ביותר שפעלו במאה ה -19 בעד זכויות נשים. היא היתה האישה הראשונה בעירה שקיבלת תואר אקדמאי, והראשונה ששמרה על שם נעוריה גם לאחר נישואיה. סטון היתה בת שמינית במשפחה בת תשעה ילדים, משפחה פטריארכלית בה שלט האב ביד קשה גם ברמה הכלכלית וגם ניסה, כנראה, למנוע השכלה מבנות המשפחה. סטון נלחמה על רכישת השכלה והיתה גם האישה הראשונה שנאמה בכנסיה בפני הציבור גם על זכויות נשים וגם נגד העבדות. פעילותה גררה הדים רבים, אהדה מצד רבים שבאו להקשיב לנאומיה אך גם התנגדות קשה ואף עוינות מצד רבים. היא נישאה, אחרי שנים של חיזורים, לאיש צעיר ממנה בשנים, הנרי בלקוויל, שפעל גם הוא נגד העבדות ולמען זכויות נשים. מסופר כי נענתה לחיזוריו אחרי שנוכחה לדעת כי הוא פועל למען חילוץ עבדים נמלטים ונגד החוק להחזרת עבדים שנמלטו מאדוניהם. מסופר כי בטקס הנישואים הכריזו בני הזוג על הדדיות ושוויון מלא ובמשך השנים הקפידה סטון לשמור על שמה את נכסיה וכן הקפידה על הכנסה עצמאית ואף הקימה עיתון נשים שבועי שהיא היתה אחת העורכות בו.
מאת יהודית סבזרו